ד"ר יאיר מורד התפתחות מערכת הראייה אצל תינוקות

החודשים הראשונים לחיים: התפתחות הראייה

 אחד התהליכים החשובים ביותר העוברים על התינוק בחודשי חייו הראשונים הוא התפתחות מערכת הראייה. תשעה חודשים שוכב העובר ברחם, עיניו עצומות והוא שרוי בחשיכה מוחלטת. ופתאום, עם יציאתו לאוויר העולם, מוצפת מערכת הראייה — מן העיניים, דרך עצבי הראייה ועד למוח — בשלל צבעים וצורות. אמונה רווחת היא כי הרך הנולד אינו מסוגל לראות צבעים או צורות מורכבות בשבועות הראשונים לחייו. מחקרים אחרונים הוכיחו כי אין זו אמת: בעזרת חקר גלי מוח גילו שהתינוק מסוגל לראות פרטים עדינים ומורכבים כבר תיכף לאחר הלידה, ותוך כחודשיים הוא מגיע לחדות ראייה של 6/6. עם זאת, חלק גדול מכישורי הראייה שילוו את הילד במשך כל ימי חייו, עד לזקנה, נרכשים באותם חודשים ראשונים לחיים. מיד עם יציאתו של התינוק לאוויר העולם, מתחילות העיניים להעביר מידע חזותי אל המוח. בעזרת מידע חזותי זה מתפתחים תאי המוח ומקבלים על עצמם את תפקיד פענוח המידע, כדי להגיע לחדות ראייה טובה. אם לא מגיע אל תאי המוח מידע חזותי איכותי — הם לא יתפתחו כראוי. לכן, אם העיניים אינן מעבירות תמונה ברורה וחדה, עלולה להיגרם פגיעה בראייה שאם לא תאובחן בזמן עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. לנזק כזה לראייה אנו קוראים — התפתחות “עין עצלה”. 

עין עצלה — מה יכול לגרום לה?

 כל מצב שבו אין ראייה חדה עלול לגרום להתפתחות עין עצלה. תינוקות רבים נולדים עם צורך במשקפיים, וללא משקפיים אינם רואים היטב. לצופה מהצד קשה להבחין בכך, כיוון שהתינוק בדרך כלל מתנהג כרגיל. רק כאשר הוא נבדק על ידי רופא עיניים, בעזרת טיפות עיניים מיוחדות, ניתן לאבחן צורך כזה. לעיתים יש צורך במשקפיים רק לעין אחת, והתינוק שרואה היטב בעינו השנייה מתפקד היטב מבלי שנדע כי אינו רואה היטב באחת מעיניו. חשוב לדעת כי במידת הצורך ניתן להתאים לתינוק משקפיים כבר בחודשי חייו הראשונים, והוא יתרגל אליהם ללא קושי. במקרים נדירים יותר נולד התינוק עם קטרקט — עכירות בעדשה הפנימית של העין. במצב כזה לעיתים לא חודר לעין אור כלל, ועלולה להתפתח עין עצלה במהירות רבה. זהו מצב חירום שבו יש לנתח את הילד ולתקן את הראייה מוקדם ככל האפשר. 

ראייה דו-עינית ופזילה

 תהליך חשוב נוסף המתרחש בחודשי החיים הראשונים הוא התפתחות הראייה הדו-עינית. לכולנו שתי עיניים הפועלות בתיאום זו עם זו, ובזכות תיאום זה יש לבני האדם, בניגוד לבעלי חיים אחרים, ראיית עומק מדויקת. תיאום זה בין העיניים נרכש בחודשי החיים הראשונים. עד גיל 4–5 חודשים לעיתים עדיין אין העיניים מתואמות זו עם זו, ולעיתים כאשר עין אחת צופה קדימה, העין השנייה פונה פנימה או החוצה — במילים אחרות, פוזלת. ואולם לאחר גיל 6 חודשים, פזילות כאלה צריכות להיעלם. אם הן קיימות, אין זה מצב תקין ויש לפנות לרופא באופן מיידי. גם כיום ישנם רופאים הדוחים הורים לתינוקות מעל גיל 6 חודשים עם פזילה, בטענה כי “הילד עדיין צעיר והפזילה תעבור מעצמה”. חשוב לדעת כי אין זה נכון — נהפוך הוא: הפזילה עלולה לגרום לעין עצלה וכן לפגם בהתפתחות הראייה הדו-עינית. לכן חשוב לטפל בכך ללא דיחוי. 

מתי יש לבדוק את מערכת הראייה של התינוק?

• מיד לאחר הלידה, בגיל שבוע–שבועיים: יש לבדוק את העיניים כדי לוודא שאין לתינוק קטרקט. בדיקה זו יכול לבצע רופא עיניים או רופא ילדים מיומן.
• בגיל כחצי שנה: יש לבצע בדיקה נוספת הכוללת הרחבת האישונים בעזרת טיפות, כדי לוודא שאין לתינוק פזילה, שמבנה העין הפנימי תקין, ושאינו זקוק למשקפיים. בדיקה זו מבוצעת על ידי רופא עיניים בלבד.

הצרות דרכי דמעות בילוד

 אצל תינוקות רבים מופיעה הפרשה מוגלתית ודמעת בשבועות הראשונים לאחר הלידה. תופעה זו נגרמת עקב הצרות דרכי הדמעות, שהיא תופעה שכיחה ביותר אצל תינוקות. בפרק זה נסביר את מהות הבעיה ואת דרכי הטיפול בה. 

איך מתנקזות הדמעות באופן נורמלי מן העין?

 הדמעות נוצרות בבלוטת הדמעות הנמצאת מתחת לעפעף העליון, זורמות על גבי העין ומתנקזות לתוך נקבים זעירים הנמצאים בקצה העפעף התחתון, קרוב לאף. מן הנקבים הללו ממשיכות הדמעות להתנקז בצינורות עדינים ונשפכות לתוך שקיק קטן הנמצא קרוב לאף — שק הדמעות. משם יוצא צינור נוסף המנקז את הדמעות אל האף. 

מה קורה אצל תינוקות הסובלים מדמעת?

 בלידה, אצל אחד מכל 5 תינוקות, ישנה הצרות או חסימה מלאה של אחד מצינורות הניקוז שתוארו לעיל. בדרך כלל הצינור החסום הוא הצינור המחבר את שק הדמעות עם האף. עקב החסימה מתמלא שק הדמעות בנוזל שאינו יכול להתנקז. חיידקים מוצאים בנוזל הזה קרקע מזון פוריה, מתרבים וגורמים לדלקת ולהפרשה מוגלתית. 

מה הסימנים לחסימת דרכי דמעות?

 אצל התינוק נראה הפרשת דמעות מוגברת, והעיניים יהיו רטובות כל הזמן. לעיתים קרובות נראה גם הפרשה מוגלתית ואף דלקת עיניים המתבטאת באודם וגירוי. 

מה הטיפול בחסימת דרכי דמעות?

 למרבה המזל, אצל רוב הילדים “אמא טבע” אחראית לריפוי: אצל כ-90% מהילדים החסימה נפתחת מעצמה באופן טבעי במהלך הגדילה. לכן, בשלבים הראשונים יש להתאזר בעיקר בסבלנות. יש לנקות את העפעפיים עם צמר גפן טבול במים פושרים, ולתת טיפות עיניים אנטיביוטיות כאשר יש הפרשה מוגלתית קשה. ביצוע מסז' על גבי שק הדמעות בזמן ההחתלה עוזר לעיתים לפתיחת החסימה, מנקז החוצה את החיידקים ועוזר במניעת דלקת. אם החסימה מסרבת להשתחרר עד גיל של מספר חודשים, ניתן לנסות טיפול על ידי לחיצה באזור שק הדמעות. לחיצה וסחיטה מיוחדת זו, המבוצעת על ידי רופא, פותחת לעיתים את החסימה ופותרת את הבעיה. אם החסימה לא נפתחה עד גיל 10–12 חודשים, הסיכוי שתיפתח לבד קטן מאוד, ובמקרים אלה יש צורך לבצע פתיחה של דרכי הדמעות. 

איך מתבצעת פתיחת דרכי דמעות?

 פתיחת דרכי דמעות מתבצעת בחדר ניתוח. התינוק מורדם (בדרך כלל בהרדמה קלה, עם מסכה בלבד). הרופא מחדיר צינורית מתכת זעירה דרך צינור הדמעות ופותח בעזרתה את דרכי הדמעות עד לאף. לאחר מכן מוזרק נוזל לצינור הדמעות, והרופא מוודא שהוא זורם בחופשיות עד לאף. בדרך כלל טיפול אחד פותר את הבעיה ב-90% מהמקרים. כיוון שאין מדובר בניתוח ממש, אין בטיפול זה סיכונים רבים. 

מה קורה כאשר הטיפול נכשל?

 כאשר הטיפול נכשל והדמעת חוזרת, מנסים טיפול אחר, הכולל הרחבה של דרכי הדמעות בעזרת צינורית סיליקון קבועה או באמצעות בלון. 

אודות הכותב

 ד"ר יאיר מורד הוא בוגר הפקולטה לרפואה בטכניון, חיפה. השתלם ברפואת עיניים לילדים ופזילה בבית החולים לילדים בטורונטו, קנדה. מנהל את מרפאת העיניים לילדים בבית החולים אסף הרופא, ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב